מרבית הסינים החיים באזור שבין מנצ'וריה בצפון-מזרח סין ויונאן בדרום
מערב, דוברים ניב זה או אחר של מנדרינית כניב המקומי. זוהי תופעה נדירה
יחסית בסין, כאשר באזור זה ישנה אחידות יחסית בניב המדובר וזאת בשל
האופי הגיאוגראפי של האזור - היותו שוכן במישורים הרחבים של צפון סין.
לעומתו, בדרום סין אשר הינו הררי למדיי נוצרה תופעה אחרת של ריבוי
ניבים. הופעתה של המנדרינית בדרום מערב סין, טוענים חוקרים רבים, הינה
תולדה של מגפה שפקדה את איזור סצ'ואן לפני 800 שנה והביאה ליישוב מחדש
של אזור זה על ידי אוכלוסיה ששכנה קודם לכן בצפון סין.
מועד התבססות הסינית המנדרינית איננו ברור דיו, אך במאה הארבע-עשרה
נכתב ספר משושלת יואן אשר מעיד על שינויים רבים בשפה הסינית ובו
מרכיבים חשובים של המנדרינית, אשר עיקרים פישוט השפה ושינויים
פונולוגיים.
וכך, עד למאה העשרים לא דיברו מרבית תושבי דרום סין מנדרינית. אמנם
נעשו ניסיונות רבים, החל מהמאה השבע עשרה למסד את ההגייה של בייג'ינג
כהגייה התקנית ולהפיצה בכל סין, אך ניסיונות אלו זכו להצלחה מועטה
בלבד. השינוי המרכזי בתופעה זו החל עם הקמתם של מוסדות חינוך מרכזיים
אשר שפת ההוראה בהם הייתה המנדרינית., ומכאן שכיום מרבית תושבי סין
וטייוואן דוברים מנדרינית כשפה ראשונה או שנייה.
מקור השם מנדרינית נשאב לשפה העברית מהשפה האנגלית, אשר שאבה אותו
מהשפה הפורטוגזית ומשמעותו 'שר'. זהו תרגום של המינוח הסיני גְװַאן-הְװָה
(官话/Guānhuà), שמשמעותו 'שפת השרים'.
מנדרינית תקנית
שפתה הרשמית של סין היבשתית (הרפובליקה העממית של סין) ושל טייוואן,
מכונה מנדרינית תקנית. שפה זו מבוססת על הדיאלקט המנדריני של בייג'ינג,
אשר נבחר לצורך הטמעתה של המנדרינית התקנית בסין. ראשית תהליך זה
בתחילת המאה העשרים טרם המהפכה הקומוניסטית, אך לאחריה (החל מ-1949)
קיימות מבחינה רשמית שתי גרסאות של מנדרינית תקנית, האחת בסין
הקומוניסטית, המכונה פּוּ-טוֹנְג-הְװָה, והשנייה בטייוואן, ומכונה
גְװוֹ-יוּ.
ישנה אבחנה בין כתיבה לדיבור, כאשר בטייוואן השפה הסינית נכתבת בסימנים
מסורתיים בעוד שבסין היבשתית משתמשים בסימנים המפושטים.
אימוץ מילים זרות
בשל מיעוט ההברות בסינית מתקשים דוברי המנדרינית בהגיית מילים משפות
אחרות. אמנם קיימת שיטה לתעתוק מילים זרות. כך למשל 'תל אביב' מתועתקת
כ-טֶה-לַא-וֵי-פֿוּ (特拉维夫/tèlāwéifū). בשל קושי זה רווחת הנטייה לייצור
מילים חדשות מתוך המנדרינית מאשר לאמץ מילים זרות. כך למשל, המילה
'טלפון' היא דְיֵן-חְוָה (电话), שפירושו 'דיבור חשמלי'.
